טיפול בהורות, איך להעניק לילדים חופש אמיתי?

במלאכת ההורות, מושג ה"חופש" לא פחות חשוב ממושג ה"גבולות" ואף יותר. שתי דרכים מרכזיות ליצירת חופש עבור הילדים הן מתן אפשרויות בחירה, וחופש בתוך המשחק- ואת שתיהן אפשר לאמץ בקלות. 

בשנים האחרונות המושג "להציב גבולות" הפך למושג שכיח בכל בית. הורים יודעים שזה חלק מהעבודה- להיות ברורים לגבי מה אסור, לומר זאת בבהירות ולעמוד על כך. חלק עושים את זה יותר טוב, חלק פחות טוב, אבל אין כמעט ויכוח על החשיבות של הצבת הגבולות.

נדמה לי, שבתוך ההתמקדות בסמכות ובגבולות, אנחנו שוכחים לפעמים את הצד השני, והוא החופש. ילדים זקוקים לחופש. בעצם, כולנו זקוקים לחופש. חופש להיות מי שאנחנו, או יותר נכון לגלות מי אנחנו, מה אנחנו רוצים, מה אנחנו אוהבים, לבחור איך להתנהל בעולם. ילד צעיר מאד, בן שנה וחצי- שנתיים, כבר יכול לבחור אם להתקלח בעמידה או בישיבה, אם לאכול גבינה או חומוס, אם לנעול את הסנדלים הירוקים או הכחולים. ילדים גדולים יותר יוכלו לבחור בחירה חופשית כמו מה הם רוצים לאכול לארוחת בוקר, את מי הם רוצים להזמין הביתה ועוד. ככל שנאפשר להם לבחור, מבלי לגונן, כך הם יגלו מה נכון וטוב להם. אם למשל, נמנע מהם להזמין הביתה ילד שנדמה לנו שובב מדי, או לא מוצא חן בעינינו מסיבה אחרת, אנחנו נמנע מהם התמודדות חברתית מאד חשובה, שממילא הם נאלצים להתמודד איתה בתוך הגן.

המקום הכי חופשי הוא המשחק. בתוך עולם המשחק הילד יכול להיות מי ומה שהוא רוצה. הוא יכול להפוך להיות כלב, או צפרדע, הוא יכול להיות אבא או אמא, סופרמן או ג'ט מ"מטוסי על". הוא יכול להיות הכל ולעשות הכל. הרבה הורים נבהלים כשהילד מביע תוקפנות במשחק- למשל בונה כלי נשק מלגו או "מכסח" את הרעים באגרופים ובעיטות. לפעמים התוקפנות גם תהיה מופנית אל ההורה. אין ממה להיבהל. לילד, באופן טבעי, יש גם כעסים ורגשות תוקפניים והביטוי שלהם במשחק הוא לא רק נורמלי אלא אף רצוי. המשחק לא בא לחנך את הילד אלא לאפשר לו לבטא את עצמו באופן אותנטי. כעס, תסכול, אתגרים, מאבק בחזקים ממנו- כל אלה הם חלק מההתפתחות הנפשית הנחוצה לילד, והוא מתרגל אותה באמצעות משחקי דמיון.

כשהילד מזמין אותנו למשחק, יש לנו הזדמנות להכנס איתו לעולם של חופש. נצטרך להתיילד קצת, במובן הכי טוב של המלה: לשחרר את הגבולות שלנו, של מה מקובל ומה צריך. נשחרר את הגוף ואת הנפש, נעמיד פנים ונעשה קולות, נקפוץ ונשתולל. הילד יחווה את החופש שלנו וירשה לעצמו עוד דרגות- חופש, וכך נוצר אזור משותף של חוויה והנאה, שבו יש מקום לכל מיני רגשות והתמודדויות. מתוך החופש הזה נוכל להתקרב עוד קצת אל הילד שלנו- וגם אל עצמנו.